פוליצר חדרה (1982) בע"מ נ' חי

פסק - דין

מבוא:

זוהי תביעה שסכומה 4,851 ₪ (קרן).

התובעת הינה חברת העוסקת במכירת מוצרי -מכולת.

הנתבע נהג לרכוש מהתובעת מוצרי צריכה שונים ונותר חייב בכרטסת החוב 4,851 ₪ נכון ליום 13/7/08 (סכום זה חושב לאחר קיזוז 2,000 ₪ ששולמו על חשבון החוב ביום 28/3/08).

הנתבע אינו מכחיש את עצם קיום החוב ואת גובה החוב.  

לטענתו במשך שנים הוקצתה לו מסגרת אשראי עד 5,000 ₪ לרכישות במכולת, וכי מעולם לא הוגדרו זמנים לסילוק החוב במסגרת.

לשיטתו, סכום החוב אינו חורג מ"מסגרת האשראי" שהוקצתה לו.

בנוסף, הוא טען כי מדי פעם העניק שירותים לתובעת וייצג איתה בתיק הוצל"פ נפתח נגד לקוחה. מאוחר יותר, החליפה התובעת את הייצוג בתיק ללא ידיעתו והתקבלו כספים במסגרת אותו תיק.

לטענת הנתבע החוב בתיק ההוצל"פ שניהל עבור התובעת נגד חייב שלה, סולק ובאותה עת שסולק עמד החוב על סך של 7,807 ₪. מתוכם: שכר-טרחה בעניין פסק- הדין בסכום 807 ₪, אגרת תיק ההוצל"פ בסך 94 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום פתיחת התיק, וכן שכר טרחה א' בשיעור 5% ושכר טרחה ב' בשיעור 10%. סה"כ הנתבע זכאי לתשלום בשיעור 1,171 ₪ ולא פחות מהסכומים הנקובים בתדפיס תיק ההוצל"פ שהוגש בתיק דנא, בתוספת הפרשי ההצמדה שנפסקו בתיק ההוצל"פ מפתיחתו.

התשתית הראייתית:

החוב עצמו אינו מוכחש, והמחלוקת העובדתית היא בשאלת זכאות הנתבע לקיזוז וגובה סכומי הקיזוז.

הנתבע טען כי התובעת קיבלה מהחייב בתיק ההוצל"פ סך של 7,807 ₪ ביום 20/4/09, אך לא הוכיח טענה זו.

הנתבע יכול היה בנקל לברר סוגיה זו בהליך גילוי מסמכים, שאלונים, פניה אל התובעת, בקשה למתן הוראות לבית המשפט ודרכים שונות. במסגרת החקירה של מנהל התובעת האחרון הצהיר כי קיבל אך ורק סך של 2,000 ₪ - טענה זו לא נסתרה. העובדה שתיק ההוצל"פ נסגר והחוב בו מתאפס איננה מעידה על תשלום או על גובהו והיא פועל יוצא של סגירת התיק במערכת המיחשוב.

בנוסף, לא הוכח הסכם שכ"ט בין הצדדים.

מה שכן הוכח הוא שהנתבע קיבל מתיק ההוצל"פ סך של 576 ₪ עבור התובעת, אותו זקף על חשבון הוצאותיו ולא הוציא חשבונית.

הנתבע לא הוכיח קיום הסכם שכר טרחה, לא במסגרת חקירתו, לא במסגרת כתב ההגנה. כל טענתו היתה כי הוא זכאי לסך של 15% מגובה הגבייה. בעניין זה, גם אם נניח כי הוא זכאי ל- 15% מהגבייה (וטענה זו מוכחשת), מאחר והוכח כי התשלום אשר נתקבל מתיק ההוצל"פ הינו סך של 2,000 ₪, כי אז במקרה הטוב, הוא היה זכאי לסך של 300 ₪ לכל היותר, כאשר בפועל התובעת הוכיחה כי הוא קיבל פי שניים מסכום זה, כאשר קיבל סכומים מתיק ההוצל"פ ולא דיווח עליהם. בעניין זה התובעת צירפה פירוט כרטסת מלשכת ההוצל"פ המעידה כי הנתבע קיבל כספים מתיק ההוצל"פ – כמעט 600 ₪.

בנסיבות אלו, טענת הקיזוז נדחית.

בנוסף, טענת הנתבע שהוא זכאי למסגרת-אשראי אצל התובעת, לפי הסיכום שלו עימה, לא הוכחה.

הוכח אומנם מתן אפשרות לקניה בהקפה, אך לא הוכח כלל מצב שבו התובעת הסכימה לאי-העמדת החוב לפרעון כל אימת שתרצה.